עור התוף הינו קרום דק, המפריד בין תעלת האוזן החיצונית לבין האוזן התיכונה. עור התוף מעביר את גלי הקול שנקלטים מהסביבה אל עצמות השמע באוזן התיכונה, ומשם מועברים גלי הקול אל האוזן הפנימית. כמו כן, עור התוף חשוב להפרדה בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה ומשמש להגנה ולמניעת זיהומים באוזן התיכונה.
נקב בעור התוף עלול להיווצר בעקבות דלקות חוזרות או מחלות כרוניות של האוזן התיכונה, בעקבות טראומה או בשל פציעה ישירה בתוך האוזן (כמו החדרת מקל אוזניים עמוק מדי) וכן לאחר ניתוח להכנסת צינוריות אוורור (הצינורית נפלטת אך הנקב לא נסגר עצמונית).
קיומו של נקב בעור התוף אינו רצוי. כאשר חודרים מים דרך הנקב לחלל האוזן התיכונה עלולה להיווצר דלקת. דלקות חוזרות יכולות לפגוע בשמיעה ו/או בשיווי המשקל. לעיתים הנקב מהווה מרכיב בליקוי שמיעה קיים. מכאן ההמלצה לסגור את הנקב, במידה והתנאים מאפשרים. אחוזי ההצלחה בסגירת הנקב עולים לאחר גיל 8, ולכן זהו הזמן המועדף שבו מבצעים את הניתוח.
כיצד מתבצע הניתוח?
הניתוח נמשך כשעתיים, ומבוצע בהרדמה כללית.
קיימות מספר גישות ניתוחיות אפשריות: דרך תעלת השמע או על ידי ביצוע חתך מאחורי האפרכסת. הבחירה כיצד לנתח נקבעת על ידי המנתח ותלויה בגורמים רבים כגון תנאי היווצרות הנקב, גודלו ומיקומו.
המנתח נוטל את הרקמה שבאמצעותה ייסגר הנקב מאזור האוזן, מרים את עור התעלה ועור התוף ומצמיד את הטלאי מלמטה. הפעולה מתבצעת תחת מיקרוסקופ ובמהלכה תיבדק גם תנועת עצמות השמע. במידת הצורך קיימת אפשרות לתקן גם את עצמות השמע באותו ניתוח.
הילד יוצא מחדר ניתוח עם חבישה פנימית בתוך האוזן וחבישה חיצונית סביב לראש. התחבושת החיצונית מוסרת יום לאחר הניתוח.
ההורים יודרכו לטפטף טיפות אנטיביוטיות על החבישה הפנימית שבתוך האוזן. אנטיביוטיקה במתן דרך הפה תינתן ברוב המקרים לשבוע הראשון שלאחר הניתוח.
בימים הראשוניים צפויות הפרשות מהאוזן, ובכללם הפרשות דמיות. כמות קטנה של הפרשה שכזו איננה בעייתית. המנותח מתבקש שלא להרטיב את האוזן.
אין צורך בהוצאת תפרים שכן בילדים משתמשים בתפרים נספגים.
בדרך כלל מומלצת חופשת מחלה של שבוע.
יש למנוע מהילד פעילות גופנית מאומצת למשך חודש.
בדרך כלל הכאב מינימלי, ותרופות רגילות כמו נורופן או אקמול מספיקות לשליטה בכאבים.
חשוב לדעת!
יש אפשרות לסיבוכים נדירים כתוצאה מניתוח זה:
פגיעה בתחושת הטעם בלשון בצד שבו בוצע הניתוח בשל פגיעה בעצב הטעם העובר בסמוך לעור התוף (ביותר מ־90% מהמקרים פגיעה זו חולפת בתוך כמה שבועות/חודשים), פגיעה הולכתית או עצבית בשמיעה, סחרחורות, צפצופים באוזניים ופגיעה בעצב הפנים.
