תהליך זיהומי אקוטי הממלא את חלל האוזן התיכונה. מדובר במחלה חריפה שמתפתחת תוך מספר שעות ונמשכת מספר ימים.
זו המחלה השכיחה ביותר בגיל הילדות אחרי זיהומים חריפים בדרכי הנשימה העליונות. כ 70% מהילדים יחוו אירוע של דלקת חריפה באוזן תיכונה עד גיל שנה וכ-30% מהילדים – שלושה אירועים או יותר עד גיל 3 שנים.
דלקת אוזניים נגרמת על ידי נגיפים או חיידקים, והיא מופיעה לרוב לאחר הצטננות או דלקת בדרכי הנשימה העליונות. הללו גורמים להיווצרות בצקת ודלקת סביב פתח החצוצרה ע”ש אוסטכיוס (התעלה המקשרת בין האוזן התיכונה לאף ואחראית להשוואת הלחצים באוזן ולניקוז האוזן) וכתוצאה מכך להפרעה בניקוז חלל האוזן התיכונה, דבר המביא להצטברות נוזלים באוזן. הנוזלים הם מצע גידול מצוין לנגיפים או לחיידקים – וכך נוצרת הדלקת.
קיימים כמה גורמי סיכון לדלקות אוזניים חוזרות. אלה כוללים:
התבטאות המחלה:
60% מהילדים הסובלים מדלקת באוזן התיכונה מבריאים ללא טיפול.
לעיתים נדירות יכולים להתפתח סיבוכים חלקם קשים ביותר בשל דלקת באוזן התיכונה ולכן ישנם מספר כללים או דגשים לטיפול:
ילדים מתחת לגיל שנתיים יקבלו לרוב טיפול אנטיביוטי דרך הפה ל 7-10 ימים.
בילדים גדולים יותר ניתן להסתפק במעקב אך זה דורש טיפול נגד כאבים, ומעקב צמוד של הרופא המטפל.
ילדים הסובלים מדלקות אוזניים חוזרות בתדירות גבוהה מצריכים טיפול נוסף. האפשרויות כוללות טיפול אנטיביוטי פומי מונע למספר שבועות תוך מעקב צמוד או ניתוח להחדרת צינוריות אוורור לאוזניים.
דלקת זו מאופיינת בנוכחות תפליט (נוזל) שאינו מוגלתי בחלל אוזן תיכונה. התסמינים של מצב זה כוללים ירידה בשמיעה או מלאות באוזן ללא חום וללא כאב אוזניים.
נוזלים באוזניים נוצרים לרוב בשל הפרעה תפקודית של החצוצרה ע”ש אוסטכיוס (התעלה המקשרת בין האוזן התיכונה לאף ואחראית להשוואת הלחצים באוזן ולניקוז האוזן).
ההפרעה נובעת ממבנה החצוצרה בילדים, הגדלה של השקד השלישי ומזיהומים ויראלים חוזרים של דרכי הנשימה.
כתוצאה מחוסר תפקוד החצוצרה נוצר תת לחץ באוזן תיכונה שמוביל ליצירת הנוזלים.
OME שכיחה במיוחד בילדים. שיא השכיחות היא בגיל שנתיים השכיחות יורדת באופן ניכר לאחר גיל 8 שנים.
תלונות וסימנים:
ירידה בשמיעה ותחושה של מלאות באוזן – בחלק גדול מהמקרים הילד אינו מתלונן על דבר והתלונה מגיעה מההורים על רושם של שמיעה לקויה ודיבור בקול רם. ליקוי השמיעה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות הדיבור. בנוסף יכולים להתחולל שינויים כרוניים ובלתי הפיכים בעור התוף אך תופעה זאת אינה שכיחה.
בבדיקת האוזן ניתן לראות עכירות של התופית, ונוזל מאחורי עור התוף.
בנוסף בדיקת האף יכולה להדגים גודש, נזלת והגדלה של השקד השלישי.
יש צורך לבצע בדיקת שמיעה וטימפנומטריה במכון שמיעה. טימפנומטריה בודקת את היענות עור התוף לשינוי לחץ. כאשר יש נוזל באוזן תיכונה תנועתיות עור התוף מופחתת ולכן מקבלים טימפנומטריה שטוחה (B). בדיקת השמיעה יכולה לאפיין את סוג וחומרת איבוד השמיעה והיא חיונית לצורך תכנון טיפולי.
טיפול:
מעקב והשגחה: מעקב רפואי ושמיעתי (בדיקת שמיעה) נהוג ב-3 החודשים הראשונים כיוון שישנה סבירות גבוהה שהנוזלים יספגו עצמונית והשמיעה תחזור לרמה תקינה. רק במקרים של נוזל עקשני מעל 3 חודשים שמלווה בליקוי שמיעה נהוג לבצע התערבות טיפולית.
המלצות סביבתיות: להימנע מעישון בבית, הנקה במידת האפשר, להימנע מהאכלה בעת שכיבת פרקדן, להימנע מאלרגנים ידועים ולהימנע במידת האפשר מחשיפה לקבוצות גדולות של ילדים (כגון במעון).
טיפול כירורגי: זהו הטיפול המקובל ב OME ממושך מעל 3 חודשים. בניתוח מבוצע חור קטן בעור התוף, שאיבה של הנוזלים מתוך האוזן התיכונה והחדרה של צינורית אוורור דרך החור בתופית. (ראה ניתוח צינוריות איוורור)
השיפור בשמיעה כמעט מידי לאחר הניתוח. לעיתים נהוג לשלב ניתוח זה עם כריתה של השקד השלישי (במיוחד עם לילד גם הפרעות חסימתיות בנשימה).
לאחר הניתוח יש לבצע מעקב סדיר אצל רופא אף אוזן וגרון עד לפליטת הצינוריות וסגירת עור התוף. בהמשך חשוב יהיה לוודא שהנוזלים לא מצטברים מחדש. חלק מהילדים יסבלו מחזרת הנוזלים לאחר פליטת הצינוריות וחלקם יצטרכו ניתוח צינוריות חוזר/נוסף. במקרים של חזרה מאד מומלץ לבצע שילוב של כריתת השקד השלישי.
